יום ראשון, 22 בפברואר 2009

אבי חיים בטקס יום השואה

אבי חיים בטקס יום השואה שנערך בישוב כוכב יאיר 2008

מספר את סיפורה של משפחתו- משפחת בלום

בתקופת מלחמת העולם השניה.

** ניתן לצפות בסרט הוידאו המתעד את האירוע:

8

הדלקת משואה - חיים ניר

אני חיים ניר, בנה של איילה (ג'יזל) לבית בלום, ניצולת שואה מצרפת, מתכבד להדליק את המשואה לזכר הנספים בבורות המוות ולזכר סבי שנספה במלחמה הנוראה ההיא.
אמי איילה נולדה בשנת 1935 בעיר שטרסבורג שבצרפת על גבול גרמניה, וכשפרצה המלחמה, ברחה עם משפחתה לכפר קטן במערב צרפת.
בשנת 1943 כשהייתה בת 8, נתפס אביה חיים, על ידי הגרמנים כשרכב על אופניו בשבילי הכפר. האופניים הוחזרו למשפחה על ידי שכנה.
סבי חיים, נשלח למחנה המעבר דרנסי, משם שלח מכתב אחרון שבו הוא כותב כי הוא מתקשה לשמור על כשרות וכי הוא דואג לשלום המשפחה והילדים. הוא נשלח ברכבת לאסטוניה, ביחד עם עוד 900 יהודים ושם נרצח.
לאחר שלקחו את סבי חיים, החליטה סבתי זיסלה, להסתיר את הילדים הרחק מהבית. הדוד ורצברג הסתיר את האח הגדול, קלמן, אצל משפחת איכרים, וברנרד האח הבכור נותר בבית יחד עם אמו זיסלה. אמי איילה בת ה-9 ואחותה רבקה בת ה-12, נשלחו למנזר, שם הוצגו כיתומות פרוטסטנטיות, ורק אם המנזר ידעה שהן יהודיות.
סודן נחשף ערב אחד בעת הארוחה עם הנזירות,כאשר רבקה הבינה שהבשר שהיא אוכלת הוא בשר חזיר פלטה בקול רם:" אם הסבא שלי היה יודע שאני אוכלת חזיר, אוי ואבוי היה לי...". הנזירות, לא הסגירו את האחיות לאחר אותו אירוע.

25 שנה מתום המלחמה, פגשה אימי את הנזירה ושאלה אותה מדוע לא הסגירה אותן כשהבינה שהן יהודיות .
הנזירה השיבה לה "כי כולנו ילדים של אלוהים".
אמא איילה עלתה לארץ בגיל 19, הקימה משפחה וגידלה 3 ילדים, ואני חיים, בנה הבכור נושא את שם סבי, כזיכרון חי.
" לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו סבו ואמו...".
אני חיים, נשוי לאיריס, אב לנועה ולטל, מעביר בגאון לפיד זה לדורות הבאים. נזכור ולא נשכח!!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה