יום שישי, 3 באפריל 2009

עליי: נועה ניר

שמי נועה ניר,
נולדתי בבית החולים מאיר- כפר סבא בתאריך כ"ב בחשוון תשנ"ז 3/11/1996 , בת בכורה להורי חיים ואיריס ניר.
הוריי בחרו לקרוא לי בשם נועה משום שהם רצו שם מובהק לבת ושם ממקור תנ"כי.

(ספר במדבר » פרק כז » פסוק א).

נולדתי בחודש העשירי. אמא סיפרה לי שבועיים אחרי תאריך הלידה המשוער, עדיין לא הראיתי סימנים שבכוונתי ל"צאת" מרחם אמי. אמא הוזמנה לבית החולים ואושפזה. לאמא נתנו חומר זירוז והצירים סוף סוף התחילו. לאחר כמה שעות בחדר הלידה, הורי התחילו לחשוש שלא אספיק ל"צאת בזמן" ויום הולדתי ירשם ב"יום השנה" הראשון להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. למזלי, הספקתי להגיח לאוויר העולם חצי שעה לפני שהתאריך התחלף. נולדתי בשלושה בנובמבר בשעה 23:30, במשקל 3 קילו. גובהי בלידה היה 55 ס"מ צבע עיניי חום. שיער חום בהיר.
הייתי תינוקת חייכנית ורגועה מאד, היה לי מבט מיוחד בעיניים והייתי אהובה על כולם. אהבתי מאד לצאת לטיולים ונסיעות ארוכות ולא הייתה לי בעיה להירדם בכל מקום אפשרי.
בגיל חודשיים, החלפתי את המוצץ באצבע. כל הניסיונות של הורי ל"נתק" אותי מהאצבע עלו בתוהו. הורי קנו לי את כל סוגי המוצצים שיש, אבל אני זרקתי את המוצץ מהפה והכנסתי את האצבע שלי. בגיל ארבעה חודשים מצצתי גם את הבוהן הימנית של רגלי. רופא הילדים הבחין בגמישות היתר שלי ואמר לאמא שלי שזה נורמלי.
כשהייתי בת שנה ושלושה חודשים נולדה אחותי טל.
אימא סיפרה לי שאף פעם לא שיחקתי בבובות, כשרציתי לשחק ב"אמא ותינוקת", השתמשתי בטל כ"בובה חיה". הייתה לי בובת ספוג רכה בדמות שפן שאליה נצמדתי שנים רבות, זו הבובה היחידה שנקשרתי אליה. כשהתחלתי לדבר ורציתי שיביאו לי את ה"שפן" אמרתי "דה" והתכוונתי ל"זה". לכן לבובה הזו קראו כולם דה (עד היום היא נמצאת ברשותי).
כשהייתי בת שלוש אירעו לי שתי "תאונות" לא נחמדות במיוחד. במקרה אחד, ביקרנו אצל חברים של ההורים ואני שיחקתי עם הבת של החברים. תוך כדי משחק נפלה עלי החברה
והמשחק הסתיים ביד שבורה ומגובסת במשך חודש.
במקרה השני, טיילתי עם המשפחה בחורשה הסמוכה לבתינו רציתי לצפות בפריחת הרקפות שהחלה. מרב שימחה והתלהבות רצתי במהירות בשביל העפר, כדי להיות "ראשונה". אמא, שחששה שאפול ביקשה ממני לעצור, אני שעצרתי בבת אחת, איבדתי שיווי משקל, עפתי קדימה ואיתי "עפה" גם השן הקדמית שלי. למרות שהייתי רק בת שלוש, כולם חשבו שכבר מתחלפות לי שיניים.
מאז שאני זוכרת את עצמי,עמדתי על דעתי. למשל, פיתחתי 'טעם מיוחד' בלבוש ולא הייתה לי בעיה להחליט לנעול מגפיים בקיץ, שמלה קצרה בחורף וכדומה. במקרה אחד אמא נאלצה להביא אותי לאירוע משפחתי עם שמלה סמרטוטית שאהבתי בגלל הדפס ה"מיקי מאוס" שהיה עליה, מאחר וסירבתי ללבוש את השמלה החגיגית שקנתה לי. הגענו לאירוע עם השמלה בשקית וכל הדודות ניסו לשכנע אותי להחליף שמלה. לא הסכמתי ואמרתי לסבתא חנה שלדעתי השמלה שאני לובשת מאד יפה, למרות שהיא חושבת שזה מכוער.
אהבתי לשתות סימילאק בבקבוק ולמרות שאחרי גיל שנה כבר אכלתי אוכל רגיל, עדיין ביקשתי את ה"בקבוקי". שתיתי בקבוקי עד גיל שש. אני זוכרת מקרה שבו הזמנתי הביתה חברה מהגן וכשהיא ראתה אותי שותה מבקבוק, היא אמרה לי שרק תינוקות שותים מבקבוק. הסברתי לה שהחלב של התינוקות יותר טעים והיא ביקשה לשתות מהבקבוק. אמא שלה שהגיעה לאסוף אותה וראתה אותנו עם בקבוקי תינוק, הזדעזעה.
אהבתי מאד להקשיב לסיפורים. מדי ערב לפני השינה, הורי הקריאו לי סיפורים. הספרייה בישוב שכנה בסמוך לגן הילדים שאליו הלכתי, "גן אלה", כך שמדי שבוע בחרתי לי ספר בספריה. השתדלתי לבחור ספרים עם הרבה דפים, כי ידעתי שאז אפשר "למשוך" את שעת השינה.
כשהייתי בגן חובה הפסקתי לצייר והגננת נורית חשבה שיש לי בעיה ביכולת המוטורית. לי לא הייתה בעיה כלל. להיפך, ציירתי כל כך הרבה ציורים בבית וכשהגעתי לגן העדפתי לשחק עם חברים ולסרב לבקשות שונות שביקשה הגננת כי לא אהבתי אותה במיוחד. בבקרים סירבתי ללכת לגן ובקר אחד אמרתי לאמא: "אמא? את יודעת שלכלבים וחתולים הכי כיף בעולם, כי הם לא חייבים ללכת לגן". אימא שוחחה עם הגננת ובאמת אח"כ היא שיפרה את היחס כלפי.
בטרם מלאו לי שש, עליתי לכיתה א'. הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה ("...הכי קטנה בשיעור, והכי קטנה בהפסקה...").
המורה אילנה החליטה אחרי שבוע בבית הספר לצרף אותי לקבוצת הילדים ה"קוראים" ואני בכלל לא ידעתי לקרוא. אמא מאד נלחצה מהעניין ודיברה עם המורה. המורה הרגיעה את אמא ואמרה לה שהיא בטוחה שאתחיל לקרוא בתוך שבועיים ובאמת כך היה.
באחד השיעורים בכיתה א' המורה ביקשה מכל ילד להביע משאלה. כל הילדים ביקשו לעצמם מתנות אישיות כמו: אופניים, בובות, כדורים, פיות וכדומה ורק אני ביקשתי "שלום עולמי". המורה הייתה כל כך מופתעת מכך שלא ביקשתי משהו לעצמי ושלמרות גילי הצעיר חשבתי קודם כל על אחרים. בספר הכיתה, כתבו עלי: "רודפת צדק, דורשת מאחרים, אבל גם מעצמה".
אהבתי לכתוב סיפורים והסיפור הראשון שכתבתי היה "משפחת החתולים יצאה לטיול".
את ההשראה לספר, קיבלתי מזוג החתולים של השכנים. אהבתי לשחק איתם, להאכיל וללטף אותם. צפיתי בהתנהגותם, מבחינתי הם היו משפחה לכל דבר ועניין.
בכיתה ב' ביקשתי להצטרף לחוג התעמלות קרקע, חוג שבו השתתפו כל חברותיי.
מה שבאמת רציתי לעשות זה לרקוד. ביקשתי להצטרף לחוג מחול אבל מנהלת בית הספר למחול לא הסכימה לקבל אותי כי הייתי צעירה. פרשתי מההתעמלות, חיכיתי שנה והצטרפתי לחוגי המחול. אני רוקדת בארבע השנים האחרונות ואוהבת במיוחד את הסגנון הקלאסי.
כשהייתי בכיתה ה' נבחרתי לקורס מגשרים, ניסיתי לפתור בעיות וסכסוכים שנוצרו בין הילדים אבל למרות ההכשרה, הרגשתי תמיד שלא עשיתי מספיק.
בכיתה ו' החלטתי להתנדב לפרויקט יח"ד (ילדים חונכים ילדים) וליוויתי במשך שנה שלמה, ילדה בשם נועה שלמדה בכיתה ב'. עזרתי לה בהכנת שיעורים והצלחתי לשפר את יכולת הקריאה שלה, מה שהעניק לי סיפוק רב. באותה שנה נבחרתי למועצת תלמידים והייתי אחראית על ועדת תרבות.

על עצמי:
אני בת מזל עקרב.
אני מאד אוהבת את שמי. משום שהשם נועה לדעתי, הוא מתאים לי, פירושו אלת הקשת ביוונית, הוא שם נפוץ, בנוסף אני אוהבת את ראשי התיבות שלו:
נ- ניסים
ו- ונפלאות
ע- עשה
ה- ה'
הדברים השנואים עליי במיוחד הם לקום מוקדם בבוקר ולהיות מצוננת.
הדברים האהובים עליי הם לרקוד, לתרום במועצה, לעשות בייביסיטר, שופינג, בילויים, מסיבות וכדומה.
ספרים אהובים שקראתי: 'דמדומים' ו'יומנו של חנון'.
זמר אהוב- Akon, זמרת אהובה- Katy Perry. להקה אהובה- Ne-Yo.
המאכלים האהובים עליי במיוחד: המבורגר, צ'יפס, שניצלים, ספגטי, פיצה, קובה אדומה, לחם שום. לסיכום, בצקים. =)
משחק אהוב: The Sims 2.
מפחיד אותי: המוות.
אני מתרגשת מ: הפתעות, שינויים, טיסות.
אם היו לי מיליון דולר הייתי: תורמת לחולי סרטן. (הנושא קרוב אליי: דודתי בדיוק סיימה טיפולים כימותרפיים)..
שונאת אנשים: שקרנים, אגואיסטים, חנפנים ו"שפוטים".
מחבבת אנשים: ישרים, נאמנים, כנים, חברותיים וגלויים..
אני אוהבת ללבוש סקיני ג'ינס, טוניקות, גופיות אחד וחצי, גרביים חצויות, מחשופית, סווצ'רים חלקים..
אני נמנעת מללבוש בגדים הבולטים בסביבה (בצבעי מרקר, נוצצים, פסים..) אני מקפידה על התאמת צבעים.
חשוב לי לספר ש: אני רוקדת בסדנא למחול (במסלול סגור) ומבלה שעות רבות בשיעורי קלאסי מודרני היפ הופ ויצירה.
אני חניכה בתנועת הצופים בישוב- שבט צור גדוד אלמוג.


אני לומדת בכיתה ז' בבית הספר ע"ש אילן רמון.


אין תגובות:

פרסום תגובה